התנצלות כנה בפני אורלי
הנה משהו שאני לא עושה בדרך כלל, אבל באמת ראוי שאני אעשה.
כמו בדרך כלל, היה פה פוסט על משהו מצער ואכזרי שקרה למישהי, שלא באשמתה. אני, כמו בדרך כלל, כתבתי על זה.
הבעיה היתה שזו מישהי שקרובה, ואני מבין את מה שהיא עברה עכשיו.
אז אורלי,
אני באמת מצטער, הכוונה לא היתה להעליב אותך ואני מבין שנפלת שם קורבן לחברה שככל הנראה פגעה בפרטיות שלך ושל עוד מאות משתמשים.
י.
נו, בטח. אלו רק חילוקי דעות אומנותיים.
כמעט והוספתי פה איזה ציטוט מוצלח מאיזה טוקבק בנושא, אבל “עבר זמנו בטל קרבנו”.
מעניין אם הרסס גם יתעדכן בפוסט העדכני (הישן יישאר שם לדיראון).
והערת אגב: מזל שאתה לא מכיר יותר אנשים ממה שאתה כבר מכיר, לך תדע כמה פוסטים היו מתבטלים… (תחשוב על החלק הרציני שבזה, למה על מישהו שחטף סרטן בעקבות השתלה מותר לצחוק, ועל אורלי המסכנה אסור? ואם אני הייתי מקבל הרשאת כתיבה ומפרסם את הפוסט זה היה בסדר?)
יחזקאל,
הסיבה שלא בסדר לצחוק על אורלי היא בעיקר שאת אורלי אני לא רק מכיר, אני גם מחבב.
[...] נאור ויהונתן קלינגר המתייחס לנושא בבלוג שלו וגם בהיתוך הקר למפגרים (ומתחרט על זה מאוחר יותר, כפי שאתם יכולים להבין מהתוכן). [...]
אז כנראה שנמצאה הדרך לקבלת חסינות מההיתוך. פשוט לגרום להם לחבב אותך.
עומר, השאלה היא למה בנאדם צריך חסינות מהומור? מי שלא מסוגל לצחוק על פאשלות של עצמו, נראה לי שלא ההיתוך הוא זה שיהרוס לו את החיים… מה שאני מכיר זה שדווקא בין חברים אפשר לצחוק אחד על השני בכיף וברוח טובה, אם כי ייתכן שכאן התפוצה היא זו שהרגיזה בכל זאת.