פיפיקקיקראנץ’

הסיבה העיקרית שבגללה אני אוהבת לקרוא את טקקראנץ’ היא לא הסיקור האובססיבי שלהם של כל קשקוש וובשתיימאפסי שהוקם/פשט רגל/הוציא פיצ’ר חדש, אלא כי מפעם לפעם, מייקל ארינגטון מצליח לדרדר את הבלוג הטכנולוגי הנקרא ביותר בעולם לתהומות נפלאים של פיפיקקי (ורחמים עצמיים) שאנחנו בהיתוך יכולים רק לבהות ולקנא ברייטינג המטורף שהשלשולים וההקאות של האיש זוכים לו (במסווה של פוסט נוקב על מצב השרתים הקורסים של טוויטר)

Anyway, I’m in a particularly bad mood because I have food poisoning (thanks very much Grand Hyatt Seattle) and Twittering it was going to make me feel marginally better because a bunch of people would say something nice in a reply. But they take even that away from me. (…)