על תמונות, על דילדואים ועל פסטיבלים

ברשותכם, קוראים יקרים, אני רוצה לומר כאן כמה דברים רציניים במקצת בנוגע לעובדה שכולכם החלפתם את התמונות שלכם בפייסבוק לראש של גלעד שליט.

קודם כל, זה אמנם ממש נחמד מצדכם, ואני בטוחה שאילו גלעד שליט בכלל היה יודע מה זה פייסבוק או שהיתה לו גישה לאיזו תוכנת מסרים מיידיים בצינוק שהוא בטח כלוא בו, הוא בוודאי היה ממש מתרגש. אבל סה”כ, אני מוצאת שזה קצת אידיוטי. סולידריות זה יפה, אבל פרויקטים ויראליים של משרדי אינטראקטיב שמנסים לגזור קופון מעניינים שכאלה זה עניין ציני ומעצבן.

שנית, אחרי שגלעד שליט היה מסיים לתבוע את arc על שימוש בדמותו ועל כך שרשמו על שמו דומיין ופגעו בזכויות היוצרים שלו (וכל שאר הדברים שמטרידים את יהונתן), הוא בטח היה עושה מה שכל אחד מאיתנו היה עושה בעניין: מתעצבן נורא על כך שלקחו תמונה איומה ונוראה שלו, מהסוג שספק אם הוא עצמו היה משתמש בה בקופידון, והפכו אותה לסמל לאומי.
כאילו, מה זאת הפאקינג יד הזאת שם? לא יכלו להזיז אותה קצת בפוטושופ? אני לא רוצה להגיד כמו מה זה נראה, אבל אני כן אציין שכשישבתי אמש להכין את ההאעדר המיוחד שלנו לרגל הפסטישליט שחל היום, העלינו כמה רעיונות די מביכים.

וזה, למשל, אחד מהפחות מביכים:

עכשיו, יש לי אח צעיר. חייל בן 21, שבמסגרת תפקידו בצבא, מגיע לעתים למקומות שקצת מלחיץ אותי לחשוב על כך שהוא שם. ולא הייתי רוצה לחשוב על כך שייתכן שיקרה לו משהו רע. לא לאחי, ולא לאף אחד. שלא תישבר לו אפילו ציפורן, אם אפשר.

אבל בהיותי בחורה פרנואידית ובעלת חוש פאטאליסטי בריא, דאגתי לצלם אותו מבעוד מועד, על מנת שבמידה וחס ושלום יקרה משהו לאחי, תהיה בידינו תמונה מוצלחת שלו להעביר לתקשורת (ככה זה כשאחת מאחיותייך היא קצינת נפגעים במיל’). כי אחרת, חס ושלום, יהיו בידינו רק תמונות מביכות של הנער, מהסוג שצורח “שימו לי ביד איזה דילדו שמן”, וזה יהיה עצוב (חוצמזה שלאחשלי יש נטיה מזעזעת לעצום עיניים בכל תמונותיו מאז גיל 4).

בקיצור, שלא תחשבו אפילו לשניה שאני מזלזלת בכוונותיהם הטובות של אלה שטרחו להחליף את תמונתם בפייסבוק בתמונה של גלעד שליט. אלא שאולי עדיף שכולנו (וגם ממשלתנו העלובה) נחשוב עליו גם מחרתיים, ובעוד חודש, וננסה לבטא את הדאגה שלנו לגלעד ולשבויים האחרים בצורה קצת פחות דמויית-עדר.