כרגע יש "11 תגובות לפוסט זה:

  1. יגאל says:

    אלוהים ישמור, באיזו בועה אתם חיים?
    אתם מודעים לזה שכשאומרים “חסר רגישות” מתכוונים לפגיעה ברגשות של אחרים?
    וגם אם לא מתייחסים לרגישות, מה זה ההומור הירוד הזה? אם אין לכם על מה לצחוק, אל תנסו בכוח.

  2. יגאל,

    הפוסט הזה לא בא לצחוק על הרצח, אלא דווקא ההפך: על כל מי שישר מבקר אנשים שניה אחרי שהם כותבים משהו לא רגיש.

  3. יגאל says:

    לא ממש הבנתי את מה שהיה להוכיח.
    בתור אחד שגר שתי מטר מהמקום, פיגועים כאלה מזעזעים אותי, ובדיוק כמו שאני לא אספר בדיחה שחורה על השואה ליד ניצול שואה, זה ממש לא במקום לספר בדיחות על פיגועים, וגם לא להשתמש בפיגועים בשביל לצחוק על משהו אחר.

    הנקודה היא, (ואני חושב שזה גם מה שאדר התכוונה אליו) שאתם לא מרגישים את הפיגועים האלה, הם משמשים אצלכם בשר לבדיחות, וזה השימוש הכי וולגארי וחסר רגישות שאפשר לעשות.
    אני לא חושב שאי פעם תצליחו להבין את הרגישות של הנושא הזה, אני לא יודע איפה אתם גרים אבל זה לא בשומקום שקרוב ללהיות מושפע מהפיגועים. ולכן גם לעולם לא תבינו כמה זה משפיע עלינו, וכמה זה לא מצחיק.

  4. יגאל,
    לא באנו לצחוק על הפיגוע, באנו לצחוק על איך שבלוגרים מגיבים לפיגועים. תקרא את הפוסט הזה של ארז וולף (לרבות הלינקים) ואולי תבין.

  5. יגאל says:

    שוב, זה לא מצחיק

  6. יגאל, אני חוששת שההנחה שלך לגבינו בנוגע ל”לא מרגישים את הפיגועים” ו”לעולם לא תבינו כמה זה משפיע עלינו”, מוטעית מיסודה, ואולי מעידה על בועתיות משלך. בועת ה”אוי אני ירושלמי ולכן אני מפחד יותר”.

    גם בתל אביב היו ויהיו פיגועים קשים. אני זכיתי לגור בירושלים תקופה לא קצרה, ופחדתי בדיוק כמוך מאוטובוסים מתפוצצים.

    אני לא יודעת מה איתך, אבל גם אני זכיתי לאבד מישהו שהערכתי וחיבבתי בידי מחבלים (למרות שהוא רק חטף כדור בראש, באמצע שומקום, ולא התפוצץ, אז אולי זה לא מספיק), וחברה טובה שלי היתה באוטובוס שהתפוצץ ברצועת עזה, ולשמחתי הרבה נותרה בחיים (ואני מניחה שהדם של חבריה ליחידה אדום פחות בעיניך מדמם של הירושלמים, כן?)

    אז למה אנחנו חסרי רגישות? ככה. כי זו הדרך שלנו להתמודד עם הדברים האלה. אתה בוכה, אנחנו שוחטים עוד פרה קדושה.

    וזהו. מיציתי מעתה ועד עולם (או עד הפעם הבאה) את הדיון המטומטם הזה איתך ועם כל שאר הירושלמים הבכיינים שחושבים שהעובדה שהם גרים ב”עיר הקודש” עושה אותם לקדושים מעונים.

  7. יגאל, זכותך המלאה לחשוב שזה לא מצחיק, כפי שזכותך לא לקרוא בלוג שלא עומד באיזשהו קנה מידה מוסרי בעיניך. אעז ואומר רק שהבלוג הזה לא מתיימר להחזיק בקו כלשהו של קנה מידה מוסרי.

    ורק לעניין בדיחות בנושא השואה: סבי ז”ל, שהיה אדם נהדר עם חוש הומור נפלא, וגם ניצול שואה, נהג לספר בדיחות מקאבריות עוד כשהיה במחנה הריכוז – הוא עשה זאת כדי להיאחז בחיים ולנסות לעודד מעט את רוחם של חבריו, שמתו בהמוניהם. חוש הומור היה דבר מאוד חשוב בעיניו – דרך לשמירה על שפיות במצבים כואבים ובלתי אפשריים. ואם סבא שלי הרשה את זה לעצמו, אני נוטלת את הדוגמה ממנו. גם בעיני יש בדיחות שהן חסרות טעם, אבל מכאן ועד להגיד שיש דברים שאסור להתבדח עליהם, הדרך ארוכה.

  8. יגאל says:

    שרון, אני לא יודע איך הגעת למסקנות האלו, מעולם לא אמרתי שאתם לא חווים את הפיגועים, ובאמת שאין לי מושג איפה את או מחבר הבלוג הנהדר הזה גרים. אני רק אומר שחוש ההומור הזה אינו מצחיק אותי, ואפילו קצת פוגע. וכן, זה מצביע קצת על חוסר רגישות.
    אני לא רוצה לפתוח פה בתחרות “מי מסכן יותר”, אבל אני מכיר את השימוש בהומור שחור בשביל להתמודד עם המציאות (ובנושא הזה אני לא יכול להסכים יותר עם ואן דר גראף). לצערי רוב הילדות שלי היינו מספרים בדיחות שחורות, שאני מבטיח לך שאפילו בבלוג הזה לא היו רוצים לשמוע.
    אבל, אני רוצה להאמין שעוד לא הגענו למצב שבו אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם המציאות, אם הבדיחות היו מגיעות ממקום כזה – הייתי מבין. אבל התחושה שלי היא שהן באות ממקום הפוך לחלוטין, קשה לי להאמין שאתם צריכים את הבדיחות האלו בשביל להתמודד עם הפיגועים.

  9. יגאל, חתיכת אפס שכמותך, אני התייחסתי ישירות לתגובה העלובה והבכיינית שאתה עצמך כתבת:

    הנקודה היא, (ואני חושב שזה גם מה שאדר התכוונה אליו) שאתם לא מרגישים את הפיגועים האלה, הם משמשים אצלכם בשר לבדיחות, וזה השימוש הכי וולגארי וחסר רגישות שאפשר לעשות.

    אני לא חושב שאי פעם תצליחו להבין את הרגישות של הנושא הזה, אני לא יודע איפה אתם גרים אבל זה לא בשומקום שקרוב ללהיות מושפע מהפיגועים. ולכן גם לעולם לא תבינו כמה זה משפיע עלינו, וכמה זה לא מצחיק.

    בקיצור, יש לי רק הצעה אחת עבורך:
    קח את המונופוליזציה שלך (ושל חבריך הירושלמים הבכיינים הצדקנים האחרים) על החיים בצל הטרור במדינת ישראל ודחף אותה לישבנך הענוג. אולי זה ישפר את הזכרון ואת יכולות הבנת הנכתב שלך.

    מה שכן, בהתחשב בעובדה ש”הבלוג הנהדר הזה” נכתב רוב הזמן על ידי יהונתן ועל ידי (אני האחראית לפוסט הקודם שבכיתם עליו), אני אקח את זה כמחמאה, ואלך לישון.

  10. dotmad says:

    אתם קולטים כמה הטענה של “ללא ירושלמיים אסור להתבדח על פיגועים” מזכירה פרק מסויים של סיינפלד?

הגיבו לפוסט זה: