ישראל: מכתבי אזהרה יישלחו למי שלא שילם פרוטקשן השבוע
מסגרת הסדר שנחתם בין איגוד משפחות הפשע למרכז השלטון המקומי, בעליהם של עסקים יקבלו מכתבי אזהרה על כך שהם טרם שילמו את הפרוטקשן השבוע.
רויטרס, פורסם: 24.07.08, 13:06
אלפי בתי עסק בישראל, שלא שילמו פרוטקשן למשפחות פשע, יקבלו מכתבי אזהרה – כך נקבע במסגרת הסכם נוסף בין מרכז השלטון המקומי לאיגוד משפחות הפשע.
שש משפחות הפשע המובילות במדינה הסכימו באופן “וולנטרי” לנקוט בצעדים אלו כתחליף לחקיקה שתאפשר להן לגבות את החוב באלימות, או שתתטיל מומים בסרבנים.
רבים אינם מודעים – או מעדיפים להתעלם – מההרגל של בעלי עסקים לא לשלם פרוטקשן. כ-6.5 מיליון ישראלים הודו כי בשנה החולפת לא שילמו פרוטקשן למשפחת פשע כלשהיא, ההפסדים הכספיים בעקבות אי התשלום צפויים להגיע לכמיליארד שנקלים בחמש השנים הקרובות.
המכתבים יישלחו במהלך שלושת החודשים הבאים, שייחשבו כ”תקופת מבחן”. אם לא תירשם עליה בשיעור התשלום, הממשלה תשקול להטיל מס של 30 אלף שנקל על כל בית עסק, כדי לפצות את משפחות הפשע. סנקציות אפשריות שיוטלו על העוברים על החוק יכללו שבירת ברכים ומנוי לבריכה עם מצופי בטון למשך שנה אחרי “שלוש פסילות”.
משה אלפרג’יל, לשעבר בריון להשכרה וכיום יו”ר ארגון משפחות הפשע, אמר כי מדובר ב “הסכם פורץ דרך”. “זהו הצעד הראשון וזה צעד גדול שמתחיל תהליך ממושך”, אמר אלפרג’יל בראיון לרדיו. לדבריו, 80% מהעסקים יהיו מוכנים לשלם תמורת הברכיים שלהם.
שר הבריאות אמר כי “אין חולק על כך שאנשים צריכים לשלם פרוטקשן”. עוד ציין כי הוא מעדיף שהפתרון יגיע מהסדרה פנימית של התעשייה ולא מחקיקה.
(מקור)
עורך דין אינו מכיר בזכויות יוצרים?
מכיר בזכויות יוצרים, חושב שההתנהגות של ארגוני זכויות היוצרים היא מאפיונרית.
אם מכירים בזכויות הקניניות של הארגונים, בעיני קשה להתיחס אל המסכן הנגזל כבר עשור ויותר כאל מאפיונר.
שנים שכולם נכנסים אליו הביתה ולוקחים מכל הבא ליד ואף אחד לא בא לעזרתו וכשהוא מתחיל טיפטיפה לקבל בטחון עצמי, יורדים עליו שהוא מאפיונר.
מסכים שזה גם לא כל כך קיצוני כפי שאני מציג…
יוסי,
נניח שאני הלוותי לך כסף, ועכשיו אתה לא מוכן לשלם אותו. האם לי מותר לבקש, נניח, מחברת החשמל שתנתק לך את החשמל עד שתשלם אותו?
אני טוען שהתנהגות שגורמת לכך שהפרת זכויותיו של אדם תגרור “נקמה” ו”ענישה ללא הליכים משפטיים” היא התנהגות מאפיונרית.
אני חושב שאתה צודק בעולם שבו יש חוק ומשפט.
אני לא בטוח שבעולם של חברות אלו הדבר אכן קיים.
אם אני חייב לך כסף עשר שנים ואף גורם שילטוני לא מראה תזוזה בכיון לעזור לך, הוי אומר שאתה חי בג’ונגל. בגונגל לגיטימי לחלוטין לחתוך לי את כבל החשמל, כך מספרים.
יוסי,
אם היית חייב לי כסף עשור, פניתי לבית משפט, קיבלתי פסק דין ורק אז לא שילמת, אז היה על מה לדבר.
כרגע אנחנו במצב שאתה חייב לי כסף עשור ופשוט אף פעם לא באתי אישית אלייך וביקשתי ממך.
ובכלל, אני לא יודע שזה *אתה* שחייב לי כסף, אלא אני מעריך זאת כיוון שאתה מושך כל הזמן כסף מכספומטים (הרי אין להם ראיה קונקרטית שמשתפי הקבצים משתפים את הקבצים *שלהם*).
מסכים.
אולי באמת המשל שהבאת בהתחלה על הלואת כספים, לא מדויק.
אולי המשל צריך להיות שכל לילה משהו נכנס אליך הביתה וגונב מה שבא לו, אתה מתבכיין למשטרה עשור וכולם מחייכים אליך באדיבות. אין לך את מי לתבוע כי הגנב מסרב להציג תעודת זהות לבקשתך התקיפה.
מה היית עושה?
אחד היה שם מוקש בכניסה לביתו, אחר אולי היה מגלה שהם יודעים לדלג על המוקש והיה מתחיל להסחף ולמקש את כל הבניין או הרחוב. אני לא בטוח שאפשר לקרוא להסחפות זו מאפיונריות.
אולי אפילו הייתי מצפה מדיירי הרחוב שיאשרו לך למקש את רחובם הנאה (אולי בתנאי שתחלק להם את מפת המיקוש) על אף שהדבר יגרום להם לאי נוחות רבה וזאת מתוך הזדהות עם אי הצדק שנגרם לך.
יוסי,
בוא נבהיר משהו: כשמישהו מוריד שיר מהאינטרנט הוא לא פוגע בקניין של חברות התקליטים אלא רק ברווח שלהן.
אין להן “הפסד” אלא “העדר רווח” על כך.
אף הורדה מהאינטרנט לא שוללת מהאמן את יכולתו להנות מהקניין שלו, לכן “גניבה” היא לא המילה הנכונה כאן.
המצב שאתה מתאר הוא בדיוק מה שרע ב”חוק שי דרומי“.
לטעמי הפתרון האמיתי הוא שינוי הגדרות הקניין הרוחני (ע”ע הפוליטיקה של הטכנולוגיה, יובל דרור, 2006). אבל כל עוד שאנו מגדירים אותם כנגזלים אך לא מוכנים להושיט להם אצבע, הגיוני ומתבקש שהם ישתוללו. אדרבה, אולי על כל אדם מצפוני לעזור להם במלחמתם, לא כל שכן שעליו לקבל בהבנה את הפגיעה היחסית מינורית בפרטיותו וכו’.
כתבתי את ההודעה הקודמת לפני שראיתי את שלך.
אני לא משוכנע שיש הבדל מהותי בין הפסד להעדר רווח. אם הרווח שייך לי ההבדלים מינוריים ביותר. ביחוד שאם אנחנו טוענים שהשיר שהלחנתי הוא “שלי” אז עצם השימוש בו זו גזלה. כך או כך למיעוט הבנתי נראה שמדובר על דקויות לא מהותיות.
יש הרבה דברים רעים בחוק דרומי, אבל מר דרומי לא יכול להחשב בשום פנים מאפיונר.
לא כך?
אם בעיניך ההבדל בין מניעת רווח להפסד מהותי, אולי ננסה לשנות את המשל לאדם שבונה קיר על פתח חנותך ורק מונע ממך למכור ולהרויח. העיריה מחייכת באדיבות, המשטרה דורשת תשלום שוחד לפני הטיפול וארגון הגרילה העירוני נמצא לרוע המזל בצד של בונה הקיר. אחרי עשור לא תבוא עם לום ותשבור את כל מה שהוא בר שבירה?
יוסי,
א. שי דרומי ירה באדם שנכנס לביתו ולא היווה סכנה כלשהיא לחייו. זו התנהגות מאפיונרית.
ב. השיר שהלחנת “נוצר על ידך”, הוא לא “שלך”.
ג. אני לא חושב שמי שמוריד שירים “מונע” מחברות התקליטים להרוויח, הן עדיין יכולות למכור שירים.
ד. אם כבר, מי שמוריד שירים מפתח מודל עסקי אחר. תחשוב על מקום שהיה מחלק מזון בחינם לאחר הסגירה כיוון שאם הוא לא היה מחלק אותו, המזון היה מתקלקל. עכשיו, השעה היא 18:00 והמקום נסגר עוד חצי שעה, אני יכול לבוא עכשיו ולשלם או לחכות חצי שעה ולקבל בחינם, האם אני מנעתי רווח?
א. ישנו הגיון המופיע בהלכה היהודית האומר שכשפורצים אליך הביתה אי אפשר לצפות ממך לא להגיב, אם תגיב במידתיות הפורץ יסלים ובסופו של דבר אחד משניכם יפגע קשות. מכיון שהפורץ גם בא על דעת כך הוי אומר שפריצה אינה רחוקה מנסיון רצח (לא אכנס לדקויות, ברשותך). היום קוראים לזה “תורת המשחקים” ומדברים על “אסטרטגיות שולטות”, דומני שמדובר על אותו הדבר.
אבל מקובל עלי שהטיעון דורש הנחות יסוד מסוימות שלא חייבות להיות מקובלות עליך. מה שדומני שכן יהיה מקובל עליך הוא היסוד הנפשי הנצרך לעברינות. למיטב הבנתי שי דרומי אינו עומד במבחן היסוד הנפשי הדרוש לעבריינות. האיש (מן הסתם) פנה פעמים רבות למשטרה וצחקו לו בפרצוף (מידיעה אישית, זה הנוהל בדרום) וכנראה שיש לו מעט דם חם, כבוד עצמי מפותח או סתם חוש צדק תמים והוא יצא להגן על הצדק ועל רכושו. זאת ללא כל תפיסה עצמית עבריינית. אני משוכנע שבעיני רבים משכניו הוא מוגדר כגיבור, מה אפשר לעשות וכנראה ואי אפשר להחיל את ההגיון העירוני על ערבות הנגב.
מאפיונר הוא אדם אלים הנלחם בחוק, אין שום דבר בסיפור שי דרומי הגורם לי ליחס לו דברים כאלו.
מקובלת עלי העובדה שאולי תחלוק על הערכותי בנוגע לכוונותיו של מר דרומי, אבל הבה נסכים שעל אל קפונה לא היו ויכוחים שכאלו…
ב. אם אני מבין נכון הזכות שלי לגבות תשלום עבור השימוש בו נובעת מהכרה כי הוא כן “שלי” בדרך זו או אחרת, לא כן?
ג. להבנתי כשאני משתף אני מקביל לזה שלוקח עגבניות מהדוכן שלך ומחלק אותם לעוברים והשבים (אני לא מונע ממך למכור למי שכן מעוניין לקנות). נניח שאני אפילו משלם לך בסוף את עלות העגבניות כך שאתה לא מפסיד את הקרן, לגיטימי לגמרי שאחזור הביתה עם רגל שבורה.
ד. לא ברור לי מדוע המשל דומה למציאות. חברות התקליטים רק מוכרות ואף פעם לא מחלקות (כך לפחות ברוב המקרים). כנראה שפיספסתי את הנקודה בדבריך.
יוסי,
א. אין הגיון בהלכה שאומרת את זה.
ב. הזכות שלך לגבות תשלום נובעת מכך שלאף אחד אחר אסור.
ג. לא, א אני לוקח את העגבניות אז לך אין אותן. כשאני משתף קבצים, עדיין יש לי אותם. זה כמו שאני אספר את השיער שלך ושלי באותה צורה.
ד. חברות התקליטים מחלקות (באמצעות הרדיו או הטלויזיה) אבל אתה לא שם לב לזה.
א. כאמור, לגיטימי לחלוטין לא להסכים. לכן סיימתי עם המשפט שלגבי אל קפונה לא היו דיונים שכאלו, מה שקצת שם, כמדומני, דברים במקומם הנכון.
לא כל אחד שאני חלוק על עולם הערכים או הרגשות שלו יכול להחשב מאפיונר.
ב. לא למדתי את הנושא, אך כמדומני שההבדל אינו הרבה יותר מסמנטי. הייתי יכול להגדיר גם את העגבניות בדוכן שלי כשלי רק מפני שלאף אחד אחר אסור לגעת בהן. מכל מקום איני רואה את המהותיות בשוני ההגדרתי.
ג. אם השיר עצמו הוא +/- שלי אז השימוש בו הוא לקיחה כמו כל לקיחה אחרת. מקובל עלי שיש שוני תחושתי אבל איפה ההבדל המהותי?
אם יוקנה לי משום מה פטנט על צורת התספורת ויהיה לה ערך כספי (אולי אפילו עקיף) אז אכן התספורת שלך תהיה בעייתית. לא כן?
ד. צודק. מדוע זה שאני מחליט לחלק מרכושי חינם (מסיבות עסקיות, על מנת שאחרים יקנו יותר בעקבות הפרסום) יוצר הקלה בתפיסת אלו שבסופו של דבר גונבים את אשר איני מוכן לחלק?
הטיעון הזה אמור לעמוד בפני עצמו?
זכותי להחליט על כל מודל עסקי המתאים לי ואין לאף אחד זכות לגנוב ממני בתואנה שיש כאלה שזה המודל העסקי שלהם. איפה כשלתי בהבנת דבריך?
עוד פעם,
ב. העגבניות הן “שלך”, אבל אם אני מחלק עגבניות בצורה שאינה גורעת את מספר העגבניות שלך אבל מאפשרות לאחרים להנות, האם אני פוגע בך או מקיים תחרות חופשית?
ג. אם אתה מוכר לי שיר, ואני שומע אותו, האם העובדה שאני נותן לעוד מישהו לשמוע אותו אומרת שעברתי על החוק? האם העובדה שעוד מישהו שמע אותו בבית שלי היא פגיעה בקניין שלך? ואז מה קורה אם אני נוסע ברכב ושומע את השיר בעוצמה גבוהה? האם אז אני מפר? ומה אם אני סתם נותן לחבר אחרי זה לקחת עותק? מה הבעיה?
ד. אני לא מדבר על חלוקה בחינם, אני מדבר על כך שמרגע ששמעתי את השיר, לדעתי הוא שלי. אין מה לעשות… האמירה שלך על “לגנוב” אינה נכונה כי אין לך את האלמנט של שלילת הרכוש לעולמים. ולא, גם בשיטת משטר קפיטליסטית אסור לך לקבוע שעבור השימוש, לדוגמא, בדירה שלך, למישהי תהיה חובה לספק לך שירותי מין או שתוכל לאנוס אותה מתי שיבוא לך.
ב. כפי שציינת, משמעות היות העגבניות שלי היא שרק לי יש זכות למכור אותן. אם אתה מוכר אותן במקומי גם אם הדבר אינו גורע מהקרן, לקחת את תוכן הבעלות שלי. הטיעון שאחרים נהנים אינו רלוונטי שהרי בדיוק על כך זכותי לגבות תשלום.
במדינות מתוקנות אסור לך אפילו לחלק עגבניות מהדוכן שלך כיון שהדבר פוגע בי על ידי שבירת השוק וממילא גם את כללי המשחק. על אחת כמה וכמה כשהמדובר בחלוקת עגבניות שלי (ואף אם נניח שיש לי ביטוח/מכשף שמחזירים לי מיידית את העגבניות), זכותי לעשות בהם ככל העולה על רוחי בהתעלם לחלוטין מרוחך. אני מתרשם שהגדרת הבעלות השונה שלך משליכה גם על חלקי הדיון האחרים. אודה לך אם תוכל להסביר את המהותיות שבה.
ג. אני לא בטוח שגישת המגלשה היא נכונה. מותר לי להסתכל על החמוצים בסופר, אולי גם מותר לי לטעום אחד לפני הקניה. ואם אטעם 2 זה יהיה אסון? וחופן? ולדחוף אחד גם לפה של בן הדוד שלי זה סוף העולם? מותר לי להסתכל עליך ברחוב, אם אינך אבישר אז גם מותר לי במקרים מסוימים לטפוח לך על שכמך, אולי אפילו קצת חזק. אז למה דווקא אגרוף לפרצוף הוא בעייתי אפילו אם הוא יחסית חלש?
אם שימוש סביר במוסיקה הוא שימוש אישי אז לחלק אותו לחברים זו גניבה.
הטיעון שלך יכול להיות נהדר כחלק מטיעון המעוניין לשנות את הגדרות הבעלות אך, להבנתי, אינו יכול לעמוד בפני עצמו כפי שהוא.
ד. למה הדבר נכון לגבי שיר ואינו נכון לגבי בחורה (ללא שלילת חרות לעולמים)?
ובכלל למה ה”עולמים” רלוונטי? אם אקח את רכבך לשבוע ללא רשות זה שונה מאם אקח אותו לעולמים? יש הבדל מלבד הפער הכמותי?
עם המשפט האחרון שלך אני חייב להסכים אך איני משוכנע כי הוא משוייך לנושא ככל שידוע לי על המקרה.
ב. אני לא מוכר אותן במקומך. אני נותן עגבניות זהות לשלך.
ג. אין כאן מגלשה, במקרה שלנו גם אם תטעם את כל החמוצים ותקח הביתה, הם עדיין ישארו שם.
ד. אם תקח את רכבי לשבוע אני לא אוכל להשתמש בו. אם תזמזם את השיר שלי, אני עדיין אוכל להשתמש בו.
א. מכיון שאני ייצרתי אותן, להבנתי כאמור המצב כרגע הוא שהן עצמן שלי בדיוק כשם שתנאי השימוש באתר שלך הן שלך וזכותך לומר לי לא להשתמש בהן. השימוש שלי בהן אינו שימוש במוצר זהה אלא במוצר שלך עצמו.
אני מבין שבנקודה זו אתה חלוק עלי ומכיון שהנושא הוא השטח שלך אני מסיר את כובעי. אך איני מצליח להבין על מה התפיסה מתבססת והיכן נקודת שורש השוני בינינו.
ג. כאמור, בנקודה זו אנו חלוקים. השימוש בהם הוא הלקיחה שהרי השיר שלי וזכותי לגבות עליו תשלום או להחליט גם לא למכור אותו בכלל ועדיין לא להרשות בו שימוש. לכל היותר, כשהעתקת את השיר נכנסת אלי הביתה והתיישבת מול המאורר הפתוח ממילא, זכותי לא לאפשר לך זאת וזו גניבה ככל גנבה אחרת. כאמור, אני מבין שאתה חלוק עלי בנקודה זו אם כי איני מבין מדוע.
ד. שוב, אם השימוש שלי הוא לגבות כסף כשאתה מזמזם את השיר. אם זמזמת בלי לשלם לקחת לי את השימוש הספציפי הזה. כרגע החוק אינו מתיר גביית כספים עבור זמזום אלא רק עבור שימוש, הבל הרעיון הוא אותו הרעיון.
יוסי,
א. השימוש הוא במוצר עצמו מבלי שהוא פוגע בהנאה של אדם אחר.
ג. בסוגיה הספציפית הזו האיסור אינו מטעמי זכויות יוצרים אלא מטעמי אחריות מקצועית. זה כמו שתקח מרשם שרופא כתב ותשתמש בו בכל פעם שאתה מרגיש לא טוב, ואפילו תשנה בו דברים.
ד. על פי חוק זכויות יוצרים אין הבדל אם אני מזמזם אותו, מקליט אותו מחדש או מבצע אותו על במה ציבורית.
א. למה זה רלוונטי?
ג. לא ירדתי לסוף דעתך. אצל רופא הבעיה אכן אינה קנינית והרופא אינו צד לדיון. האם זה גם המצב במקרה זה? לא אתה תהיה התובע במשפט?
ד. OK, אם כך יאסר גם זמזום, מדוע לא?
אוקי, זה מאוד רלוונטי מהסיבה הבאה: אם אני כתבתי הסכם משפטי, או נתתי ייעוץ מקצועי כלשהוא, אני עושה זאת כחלק מהעבודה שלי ובה אני נותן פתרון ספציפי מאוד למקרה ספציפי, כאשר אחרים לוקחים את הפתרון הספציפי ומשנים אותו, לי עדיין יש אחריות מקצועית, ולכן מותר לי לאסור את השינויים (וגם את ההפצה, אבל זה לא העניין) כיוון שהשימוש פוע בי: לא ביכולת שלי להתפרנס, אלא אשכרה עושה לי נזק ומטיל עליי אחריות.
תחשוב שהעתקה של שיר היתה גורמת לכך שהזמר יהיה חייב לבוא להופיע בפני כל מי שמחזיק את התקליט. אז היה נגרם כאן נזק.
הנתון שאתה מביא מדהים אותי. אם השתמשתי ביעוץ שנתת לחנות ירקות עבור הסטארטאפ שלי והתברר שהתנאים שונים אז יש לי אפשרות לבוא בתלונה אליך?
אם זה כך אנו חיים כנראה במדינת חלם.
בכל מקרה עדיין איני מצליח ליישב את הבנתך כי חוק זכויות יוצרים מעניק לי זכות לגבי זמזום שיר כך שמי שיזמזם אותו הינו פושע, עם שאר עמדותיך בדיון (אם המוכר לא ממש מפסיד הוא לא אמור לצאת מדעתו).
איני מצליח לאתר את הקצר.
יוסי,
העובדה שקיבלת מרופא מרשם או מרואה חשבון ייעוץ בעניין מסוים מטילה עליו אחריות על היעוץ שהוא נתן, אחרת כל אחד היה יכול להיות רופא. הלימוד נועד כדי להביא אחריות עמו.
חוק זכויות יוצרים:
האם זמזום הוא לא “ביצוע בפומבי”? או שמא זו “יצירה נגזרת” כי אתה משנה את הביצוע?
יהונתן,
היות הרופא אחראי כלפי פציינטו, הגיונית. אני התיחסתי לכך שאמרת שאם הייתי מעתיק ללא רשות (מבלי שאסרת) את תנאי השימוש, היתה לך אחריות כלפי. אינך מכיר אותי, לא שכרתי את שרותיך. מפתיע אותי קשר האחריות המוזר שנוצר בצורה עצמונית.
טוב, אפסיק לזמזם ברחוב שירים…
מכל מקום, עדיין לא ירדתי לסוף דעתך מדוע אינך מקבל את זכות היוצרים כשאין הפסד אלא רק מניעת רווח.
לכן ברשות שנתתי ביקשתי במפורש שלא תשנה.
אם לא היית מבקש שלא אשנה והייתי משנה, היתה לך אחריות כלפי? מדוע?
היתה לי אחריות כלפי הצדדים השלישיים בחלק מהמקרים, לאו דווקא כלפייך.
תחשוב שעם המרשם שאתה מקבל מרופא אתה יכול ללכת לקחת תרופות מבית מרקחת גם כשהן לא מתאימות לך.
יהונתן,
מעניין.
בכל אופן תודה על הדיון המחכים למרות שעדיין לא הוברר לי הטעם הגורם לך להפריד בין מניעת רווח לבין הפסד בהקשר לשימוש אסור בנכסי הזולת.
שבת שלום.
הפסד הוא כאשר הזולת צריך להוציא כסף מכיסו.
מניעת רווח היא כאשר הזולת לא מפסיד, אלא פשוט לא מרוויח כסף נוסף.
יהונתן,
לא אמרתי שלא הבנתי מה ההבדל בין מניעת רווח להפסד.
אני שמח לבשר כי לא זה המצב.:lol:
אמרתי שצריך להגדיר מדוע זה רלוונטי.
למה זה משנה אם אתה גונב לי כסף מהקופה או רק חוסם את הכניסה לחנות שלי או את דרכי לעבודה על מנת שלא אוכל להרוויח?
המקרה השני הוא יותר נסלח מהראשון? יש לי זכות למנוע ממך רווח יותר מאשר לגרום לך הפסד?
יוסי אם אני מוריד שיר החברה שמפיצה אותו לא תרוויח כסף, הם לא יפסידו מכוון שאני לא הייתי קונה אותו בכל מקרה.
אין להם פה הפסד כספי, רציתי לשמוע את השיר מסקרנות כי אמרו לי שהוא טוב, הורדתי שמעתי, הם לא הרוויחו ולא הפסידו כסף.
אם תסתכל על התמונה הגדולה תראה שבסופו של דבר הם כן ירוויחו מזה בגלל שדרכי עוד אדם ישמע על זה ובסופו של דבר זה גם יגיע לאדם שיקנה את זה.
אם אתה לא מאמין לי שזה המצב תחפש פה:torrentfreak.com
יש פה איפשהו גרף של הרווחים של הMPAA אם אני זוכר נכון את שם האיגוד ובמקביל את טווח החיים של רשתות שיתוף הקבצים, אם לא הייתי מאחר הייתי מוצא לך.
יוחאי,
נניח אפילו שעל כל שיר שאני מוריד החברה מקבלת כסף כי היא תזכה בתחרות “השיר הנגנב ביותר”, האם זה מתיר לי לגנוב? האם זה הופך את הגנבה ללגיטימית?
אם יש לך בעליית הגג כלי ששכחת בכלל מקיומו, זה מתיר לי לגנוב אותו ממך? ואם אני מתכנן לתלות על הכלי שלט עם קרדיט אליך ולהסתובב איתו ברחוב כך שבסופו זה אפילו יביא לך קליינטים כך שרק תרוויח מהגנבה, זה מותר? זה לגיטימי?
אם יש זכויות על יצירה ובעל היצירה מצהיר שהוא לא מוכן שיגנבו אותה ממנו, מה רלוונטיים כל הטיעונים? זה שלו וכולם גנבים בדיוק כמו נער אשפתות הגונב ירקות בשוק.
זכותם של בעלי הזכויות להסתכל על התמונה רחבה והכוללת. אבל גם זכותם להיות טפשים, כל עוד הם זכאים לבעלות על החפץ כל הטיעונים אמורים להיות לא רלוונטיים למיטב הבנתי.
אם יש לי כלי בעלית הגג ותגנוב לי אותו לא יהיה לי יותר כלי בעלית הגג, זה לא אותו מצב עם שיר.
אם מצד שני אם יש לי תמונה של כלי בעלית הגג ואתה משכפל אותה (אני מתעלם רגע מתמונות פרטיות שאני לא הפצתי ופרצת לי לבית כדי לשכפל) נניח בלי לפרוץ לי לבית ואז מוכר אותה אז לי לא קרה כלום.
תראה אני לא חושב שזה תקין שאנשים יכולים ליצור דברים ואז ללכת ולשלם שוחד למדינה כדי שתמנע מכל אדם אחר לבצע את אותו דבר בכח שלמדינה יש, אני באמת חושב שבתור גזע זה פוגע בהתפתחות שלנו (ואם חשבת להגיד שאנשים מפתחים רק בגלל שהם יודעים שהם ירוויחו כסף כי יש פטנטים שמגינים על זה אז תדע לך שזאת שטות מוחלטת, בני אדם התפתחו לאט לאט ובזהירות גם לפני שהיו פטנטים, אחרת לא היה לנו כתב כדי לרשום בו חוקים
) והטכנולוגיה תתפתח בצורה הרבה יותר תקינה בלי זה, זה גם יקשה על ההוויצרות של מונופולים שלא יוצרים כלום. וימנע מקרים כמו בתחום הזרעים שחברות הולכות ורושמות פטנטים על גנים של צמחים שזה אחד הדברים הכי לא שפויים שיש, אותו כלל הולך גם ליצירה, תחשוב על עתיד שבו סיפורי עם כמו הסיפורים שהאחים גרים הספו יעלמו מהעולם ובשביל שגננת תוכל לספר סיפור בגן היא תצתרך לשלם תמלוגים לפי מספר הילדים שיש שם.
יוחאי,
להיות נגד כל מושג זכויות היוצרים, במיוחד במתכונתו הנוכחית, זה בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין ואולי אף צודק.
לא על כך אני שח.
אני מתיחס למציאות כיום בה כן יש זכויות יוצרים על יצירה שלי. להבנתי כל עוד החוק/סביבה מקנה לי בעלות על יצירתי השיר שלי הוא שלי בדיוק כמו הרכב שלי.
אם תקח לי את האוטו לא אסכים לקבל תירוצים שלקחת את זה בלילה וממילא אני לא משתמש באוטו בשעות אלו כך שבעצם לא חסר לי כלום, מה שיוצר מצב שלשנינו יש את האוטו בו זמנית וכו’. זה לא ענינך אם אני מפסיד מהשימוש שלך או לא. זה לא ענינך אם יש לי ביטוח כך שגנבתך יוצרת מצב שלשנינו עכשיו יש חפץ ואין מפסידים (אני מבוטח בחברת ביטוח אירנית שמצוה לדפוק אותם, נניח). עצם היות החפץ שלי לא משאירה לך שיקול דעת באשר לתועלות וההפסדים שהשימוש לך גורם.
אם השיר שלי, על פניו זכותי לומר לך לא לגעת בו גם אם אני לא מפסיד לירה שחוקה. גם אם נגיעתך משכפלת אותו, זכותי לומר לך לא לגעת. זה שלי.
על פניו זה מה שעושות חברות התקליטים, מה גם שהן טוענות שהן כן מפסידות (קשה לומר שהן מפנטזות לחלוטין למרות כל הראיות החמודות הידועות על עליה במכירות וכו’).
יהונתן חש בפרובלמטיות של הנושא וניסה בשלב כל שהוא של הדיון לטעון שהשיר אינו יכול להחשב “שלי” כמו כל חפץ אחר. טיעון זה מצריך הסבר. על פניו הוא לא הגיוני בעולם בו אחוז אדיר מהנכסים הם נכסים רוחניים ואין ברירה אלא להשוות את תפיסות הבעלות.
מקווה שהבהרתי את (חוסר) הבנתי בנושא.
“אם השיר שלי, על פניו זכותי לומר לך לא לגעת בו גם אם אני לא מפסיד לירה שחוקה. גם אם נגיעתך משכפלת אותו, זכותי לומר לך לא לגעת. זה שלי.
על פניו זה מה שעושות חברות התקליטים, מה גם שהן טוענות שהן כן מפסידות (קשה לומר שהן מפנטזות לחלוטין למרות כל הראיות החמודות הידועות על עליה במכירות וכו’).”
אתה צודק. אם הפריט שייך לך, זכותך לא לשתף אותו עם אחרים. מצד שני מותר לך גם לשתף אותו לא? ואם קניתי לחם ואני רוצה לתת קצת גם לחברי זה בסדר נכון? ואם אני יכול לתת להם את הלחם ולהשאיר אותו שלם. האם המוצר כבר לא שלי?
אם אני קונה סרט ומשאיל אותו לחבר, האם זו גניבה? ואם אני משאיל אותו למישהו שאני לא מכיר?
באופן טכני לחלוטין פשוט אי אפשר לומר שמדובר ב”לקיחה”. זו “העתקה” ו”שיתוף” באופן מובהק.
ירדן,
יכול להיות שזה יהיה מאוד נחמד אם חברות התקליטים יחליטו לשתף וכפי שציינת זו זכותם.
המציאות היא שההם החליטו לא להתחלק בעוגה אלא להרוויח ממנה (זכותם לחשוב שכך הם מרוויחים יותר).
אם אתה מכיר בכך שזכותם לא לשתף אחרים אז לקיחת הזכות היא, להבנתי, גניבה.
עכשיו, אם אני מבין נכון יש כאן בלבול קטן.
כשקניתי דיסק השיר לא נהיה שלי ואין לי יכולת להחליט למי לתת לשמוע אותו. היכולת שלי לתת את הדיסק עצמו לחבר נובעת מכך שהשימוש מוגדר כנורמאלי ולפיכך הוא גם הוקנה לי על ידי המוכרים.
אם העתקה היא לא חוקית אז היא לא הוקנתה לי ואני לא יכול לשתף את החבר בלחם ולהשאיר אותו שלם מהסיבה שבעליו לא מרשה זאת!
ואגב, זכויות הבעלים בשיר הם למכור אותו ולהרוויח ממנו כסף, כשאני לוקח ומעתיק שיר בלי לשלם לקחתי זכות קנינית שלהם, זכות שלא תוחזר, כך שהלחם בכלל לא נשאר שלם.
אם יש לי תמונה של רמברנדט בבית ואני מרשה לאנשים להסתכל בה תמורת 5 שנקלים. אם אתה תפרוץ אלי הביתה ותכניס 1000 איש שיסתכלו עליה ללא תשלום (נתעלם כרגע מהפריצה לבית הלא רלוונטית), אני אתבע אותך על נזק של 5000 שנקלים על הלחם שגבת לי והוא לא יחזור, זו הפרנסה שלי ואתה לקחת אותה ממני.
איני טוען שמדובר ב”לקיחה”, אמרתי שזו “גנבה”…
הפעולה היא אכן העתקה ושיתוף, ללא ספק. אך משמעותה היא גנבה. (אגב, כל גנב יכול לטעון שהוא רק לקח/הזיז/משך/שינע/יצר התניידות/וכו’ של החפץ. אין משמעות לדיון על שם הפעולה).
[...] פוסט הפרוטקשן אחד הפוסטים הכי מוגבים בהיתוך בו אני זכיתי לניטפוקים [...]
וואו זה היה ארוך…
אבל אני חייבת להסכים עם יוסי, כל עוד חוק זכויות הקנין הוא כמו שהוא, הטיעונים שהוא מעלה נכונים.
הרי כשאנחנו קונים דיסק, השיר הוא לא “שלנו”, אלא יש לנו זכויות שימוש בשיר כפי שהאמן/חברת התקליטים החליטה.
תודה.