בנדיקט: ביצים שלוקות, חסות רקובות
מישהו צריך להגיד את זה, וכנראה שנגזר עלינו להיות הילד שיצרח על המלך שהוא ערום וגם מכוער:
בנדיקט הוא פשוט חרא של מקום.
יהונתן ואני ברחנו מבנדיקט רוטשילד לפני שעתיים, וכעת אנו יושבים בביתקפה אחר, נהנים מהקפה שלנו, ותוהים מדוע לעזאזל אנחנו חוזרים לשם כל פעם מחדש למרות שאנחנו פאקינג לא נהנים מהמקום הזה, שאפילו אין בו ויפי. אפילו לא אצל השכנים (שזה רע כי אי אפשר לעבוד שם, אבל זה גם אחלה כי אי אפשר לעבוד שם).
אין ספק, הבנדיקט הוא בעל מיקום נהדר עם אוירה נעימה, ויש להם אוכל לא רע. חלק מהזמן לפחות (נניח באמצע הלילה).
בחלק השני של הזמן, הבנדיקט הוא מקום איום ונורא, עם שירות מזעזע ומזון ירוד.
נכון, כל תלאביבי שמכבד את עצמו משנס מותניו אחת לכמה שבועות (או ימים), נעמד בתור, ומחכה שתגיע המארחת שתאפשר לו להיכנס אל קודש הקודשים של ההוויה התלאביבית. בעיר חילונית כמו זו, הטקסים הם קצת שונים כנראה.
מצד שני, האם אי פעם ניסיתם להרים אליהם טלפון ולשאול מה מצב התור שם בחוץ?
לפני מספר שבועות בעיצומו של התקף קרייבינג מטורף לפנקייקס שהכה את יונית באיזו שבת אחה”צ, היא העזה לעשות בדיוק את זה. המלצר האדיב השיב לה שקרוב לודאי שיש אנשים שם בחוץ אבל לא ממש בא לו לגשת לבדוק. אז לא הלכנו לבנדיקט, וגם לא אכלנו פנקייקס, אלא נהנינו מבראנץ עשיר בטאצה ד’אורו בנווה צדק. אני חושבת שיצאנו מורווחים.
אבל ניחא. הבחור עסוק, יכול להיות שבאמת מוגזם לבקש ממלצר לדעת מה מצב התור במסעדה בה הוא עובד.
נניח שאפשר גם לסלוח על הפעם שבה ניסינו להזמין hash browns וקיבלנו במקום זה את גירסת בנדיקט לפוטטו של מקדונלדס.
“ככה אנחנו מגישים את זה כאן”, השיבה המלצרית, ולא ממש ידעה לומר לנו מדוע הם לא מציינים בפני הלקוחות שמדובר למעשה בקוביות צ’יפס ולא בלביבות.
10 דקות אח”כ ראינו לקוחה מקבלת משהו שנראה באופן חשוד מאוד כמו ההאש בראונס שחפצנו בהם, ושאלנו את המלצרית וואט דה פאק.
“אה, זה רושטי. אתם לא הראשונים שאומרים שזה דומה לגמרי להאש בראונס שהם רצו”.
וואלה. תודה באמת. אם רק הייתם מפרסמים את כל המידע השולי הזה בתפריט.
עכשיו, שתבינו שאחת הבעיות הגדולות בללכת לאכול עם יהונתן נעוצה בעובדה שהוא צמחונאצי מהסוג הגרוע ביותר. שתבינו – כשהפוץ הזה מזמין משהו, הדבר הראשון שהוא עושה זה להתנצל בפני המלצרית על העובדה שהוא צמחוני בלתי נסבל.
הן אומרות “לא נורא”, אלא שיש לי חשד שבתוך 10 שניות מהרגע שהוא פותח את הפה, הן מתחרטות על כך ומייחלות למותן.
כאילו, אם חשבתם שרווקה תלאביבית שמזמינה קפה אמריקנו שמורכב למעשה מכוס אספרסו, כוס מים רותחים, כוס חלב רותח (בלי קצף) וכלי מזיגה קטן שבו מי סוכרזית זו הגזמה פראית ובלתי נסבלת (או שגם אתם כאלה) – הרי שאני יכולה להבטיח לכם עוד לא ראיתם כלום.
גם אחרי שנתיים ומשהו של רביצה בשלל בתי קפה עם האיש הזה, אני ממשיכה להזדעזע ממנו. וגם אחרי שנים של אכילה בבנדיקט, הצמחונאצי הזה משום מה טרם הפנים את העובדה שאין בבנדיקט טחינה גולמית, או פסטו, ומשום מה (באופן מוצדק גם לדעתי) מסרב לקבל מחית חצילים כתחליף לסלט הטונה. עוד לא הבנתי מה הבעית שלו עם גבינות. אבל גם הן קיימות. וזה עוד לפני שנציין את העובדה ש”סלט” מבחינת הפוץ הזה הוא עלים ירוקים (מהסוג הזה שקונים בשקית), בלי רוטב, ובלי שומדבר אחר שעושה את העלים האלה טעימים למאכל אדם.
אני לעומת זאת ממלאת ככל הנראה את תפקיד השוטר הטוב בסיפור הזה – פנקייקס בסיסי, אולי פרנץ’ טוסט או מוזלי, ואני מרוצה. העיקר שיהיה שם קפה והרבה.
אלא שכל פעם מחדש אנחנו מגיעים לבנדיקט, כי זה באמת אחד המקומות הנעימים ביותר לשבת בהם בעיר הזו, וכל פעם מחדש אנחנו מקללים. ונשבעים שלא נשב כאן עוד לעולם. עד הפעם הבאה.
היום שוב נשבענו שכך יהיה. ושוב קיללנו את עצמנו.
הצמחונאצי הזמין חביתה עם עשבי תיבול, עלים בלי רוטב, וביקש שפשוט לא ייתנו לו גבינות (לא הבנתי את הבעיה שלו) וגם לא טונה כי זה דג שזה לא כמו עוף אלא זו חיה (הוא מסרב לתת לקרניבורים את הטונה שהוא לא אוכל).
אני הזמנתי מוזלי פיסטוק וחלבה, שזה ממש פשוט.
כדי שלא יהיו כאן רק דברים שליליים, אציין שהקפה היה אחלה ושמאוד נהננו מהנוטלה והריבות.
אני למדתי על בשרי שלא משנה כמה מיץ תפוזים תשפכו על התפוחים שקרוב לוודאי שיושבים אצלכם במקרר מאז ערב יום הזכרון – זה לא יהפוך אותם לטריים וטעימים יותר. וכשהם אומרים “חלבה”, הם מתכוונים לרסיס קטן-קטן שמסתתר שם בין הגרנולה. אבל בקטנות. כאמור, אני בחורה ממש נוחה ונעימה. קיטרתי קצת ליהונתן והמשכתי לאכול.
אבל זה עוד בסדר – הם כנראה חשבו שיהונתן יהנה בכל זאת מהגבינות והטונה (ובתגובה הוא הדגים היטב שהוא חתיכת דרמה קווין), ונראה שלא רצו לוותר על הרוטב המוצלח שלהם על העלים. אז הוא ביקש עלים חדשים. והוא קיבל עלים חדשים.
ייתכן שהעלים רקובים. ייתכן שהם לא שטופים. לא התעכבנו על הסוגיה הזו לפני שקראנו למלצרית. אתם מוזמנים לנחש בעצמכם:
בקיצור, מטרתו של הפוסט הזה היא לומר אחת ולתמיד את מה שצריך להיאמר:
הבנדיקט הוא מקום שמוערך יתר על המידה, עם שירות לא ממש מוצלח, ומזון בהחלט לא מוצלח. מזון מחורבן למדי, יש לומר.
ואולי כדאי שבמקום לעמוד שם בתור כמו כלבים, ואז לקלל את עצמנו ואת המקום הזה, פשוט נמצא לנו מקום נחמד ונעים יותר לאכול בו. חייב להיות מקום כזה בעיר הזו, לא?
חלילה לא שמחה לאיד, אבל צחקתי (באמת). הכי הרס אותי הקטע עם ה Hash Browns. זה יכול היה להיות קטע במלכוד 22.
צודקים!!! הקפה ששתיתי שם לא ראוי לשחיית פרפר של זבובים. אני באופן אישי ממליצה על ‘הטאצה דה אורו” בנווה צדק. זה בדוק.
החסה הזו לא ראויה שיגעו בה עם מזלג :S
אה, אוי, רגע.
תלמדי לבשל, אישה.
אני לא בטוח מה יותר מזעזע: התיאורים של מה שעברתם, התיאורים של עד כמה יהונתן באמת צמחונאצי, או זה שיש פה פוסט ארוך מידי שלא כולל דיאלוג שלכם.
באמת משתתף בצערכם.
(אגב, רק לי נראה שהולך להיות פה פיצה שרגא 2.)
ארבלולו, יא שוביניסט, גברים מבשלים טוב יותר, שיהונתן יבשל. (יאמר להגנתי שאני נהנה לבשל, ולא רק למנגל כמו שתמיד צוחקים על גברים, ועושה זאת לא מעט.)
יחזקאל, אתה יודע מה? הלוואי הלוואי הלוואי שיהיה פה פיצה שרגא 2.
האחיזה של ה”מוסד” הזה על הרגלי הבליסה התלאביביים מוגזמת ומופרכת לחלוטין.
רוצים מקום עם אוכל טוב, בלי תור, וידידותי לצמחונאצים?
בודהה ברגר.
אני דווקא עדיין אוהב את בנדיקט. מאז אותה פעם שהזמנתי פנקייקס אוכמניות והם הביאו לי פנקייקס שוקולד, אמרו לי שהכינו את זה בטעות ומייד יוציאו גם פנקייקס אוכמניות.
קשה לי לא לאהוב מקום שמאכיל אותי בהרבה פנקייקס בחינם (או חצי מחיר, אם תרצו).
המזון בבודהה בורגר אינו ראוי להיקרא “אוכל”, ובוודאי שלא “אוכל טוב”.
ויופי. גם אנחנו קיבלנו את הקפה (והלחמניות) בחינם אתמול אחרי החסה הרקובה והתפוחים העתיקים. באמת חוכמה גדולה. אני לא ממש בעניין של לשלם בעד המזון המבאיש שמאכילים אותי בו.
ואם הייתי קצת יותר קטנונית הייתי תוהה בעניין נוסף – אם הם לא טרחו להשקיע זמן בלשטוף את החסה או לבדוק שהיא לא רקובה, אפשר היה לצפות שיהיה להם זמן לחתוך אותה (או לקרוע, וואטבאר) כמו שצריך, לא? לא שאני מצפה מסלט ירוק שיהיה סלט ערבי קצוץ דק דק, אבל אף פעם לא הבנתי את הקטע בלתת לי עלה חסה כמעט שלם ולצפות שאצליח לאכול אותו בצורה מתורבתת. זה יותר גרוע מלנסות לאכול ספגנטי באלגנט.
זה הכל בגלל שאתם תל אביבים פלצנים.
אני מסכים. יונתן צריך לבשל.
לכולנו.
בטח גם ירקו לכם בקפה. צריך להיזהר כשמעצבנים מלצרים.
לא למדתם כלום מהעובדים של דומינוס פיצה?
אז רגע,
את צוחקת על האמריקנו שלי?
אבל אני בכלל לא רווקה ובקושי תל אביבית!!!!!
(חוצמזה, יותר קל לבקש אמריקנו עם חלב חם בצד מאשר “הפוך על מים, בלי קצף, חלב דל”. באיזשהו שלב, אפילו אני מתפדחת להחזיר את הקפה למלצרית בפעם הרביעית…)
אני, אישית, אוהבת את הלנדוור. ומה רע?
אחלה קפה, סלט בריאות מעולה וקל”ב
ליקוש, מחמל נפשי, אהובתי הנצחית, את לא הבחורה היחידה בתל אביב עם דרישות פסיכוטיות לחלוטין מהקפה שלהן. זו היתה דוגמה.
שאמנם נורא דומה למה שאת שותה.
ובכל זאת, רק דוגמה.
לנדוור זה מעולה+++
אני לגמרי בעד.
סבבה לגמרי על לנדוור, הייתי לאחרונה בזה החדש שלהם בגן מאיר. אפשר לקבוע לשם בשישיבבוקר, מה דעתכם?
מצוין פלוס. טרם הספיקותי לשבת שם.
כמובן כל עוד כשאתה אומר “בוקר” אתה מתכוון ל-11 וצפונה, ולא ל-8:30 בבוקר כמו שליקוש חושבת שראוי שיהיה.
הלנדוור בגן מאיר ממש אחלה.
במיוחד אהבתי את הדשא המלאכותי. בכלל יש שם אוירה מעולה.
In the heat of Last August, my girlfriend and I went for a HUFSHAT MOLEDET. I am an Israeli, she is Canadian, we live in NY. She is more TIMHUNAZIT than Yehonatan. We were both craving brunch food and what could be better than an establishment called Benedict?
Inside, outside, 3 waitresses, water that never came and I had to grab from the bar, 3 orders of coffee due to filthy cups, my Benedict was dry and over-poached on a bed of fungi rather than salad and those hash browns – are you kidding me? It’s like frozen Carnation brand hash browns used by mothers in the least sophisticated trailer parks of Middle America. But none of that compared to the dismayed face of my Vegetarian Canadian Jewish Princess biting into a great pancake – drenched into fake maple syrup (Aunt Jamima crap; corn syrup with synthetic vanilla – vanillin). Do they really think no one can tell the difference between corn syrup and maple syrup? The waitress didn’t take the question “Do you have real maple syrup” well and we ended up waiting another 20 minutes for the bill until they saw us getting up and “remembered” we didn’t get the bill we asked for only 4 times. An utterly bizarre experience – could they try any less?.
[...] בסתם פלטת גבינות ולחמים, או לעמוד כמו כלב בתור של הבנדיקט (ושגם יתייחסו אליך [...]
[...] ואיש לא ישמע. המנות עדיין יהיו קטנות באופן חשוד, הירקות עדיין יהיו רקובים, ושירות הלקוחות ימשיך להתעלם מתלונות הלקוחות אותם הוא [...]